רק על עצמי לספר ידעתי
קבוצה להפרעות אישיות במרפאה לבריאות הנפש בעיר מעורבת
צבי גיל, פסיכולוג קליני, ורבקה אבן-צור, עובדת סוציאלית
מרפאה קהילתית לבריאות הנפש, עכו, בי"ח פסיכיאטרי ע"ש פליגלמן ('מזרע')
המרפאה הקהילתית לבריאות הנפש בעכו (השייכת למשרד הבריאות) משרתת אוכלוסיה גדולה אשר יותר ממחציתה הינם ערבים, ומסטאטוס סוציוקונומי נמוך. לפני כשנתיים החלטנו להציע טיפול קבוצתי. הקריטריון המרכזי להכללות בקבוצה זו היו אנשים שאינם חולי נפש (לא פסיכוטים), שנמצאו בטיפולה של המרפאה כבר זמן רב, או שפנו למרפאה והערכתנו היתה שטיפולם ימשך זמן רב, מאחר ונוגע בבעיות אופי ולא בבעיות סימפטומטיות או במשברי חיים. אנחנו סקרנו את הספרות המקצועית בתחום והכנו את עצמנו ל'גרוע מכל'. לאחר שנתיים יש לנו מסקנות ביניים לגבי אופיה של קבוצה כזו והטיפול שבה:
(1) חברי הקבוצה עסוקים מאד בעצמם, ומעוניינים לדבר בעיקר על עצמם. הקשבה לאחרים נעשית בדרך-כלל מטעמי נימוס, כאשר כל אחד מחכה לתורו כדי לדבר. האפשרויות הגלומות בקבוצה טיפולית, של אינטראקציה בין-אישית קונסטרוקטיבית (שיקוף, הדהוד) נמצאות ברפרטואר של קבוצה כזו אך בצמצום.
(2) חברי הקבוצה מתקשים מאד לשמור על הקבוצה כגוף ("הקבוצה כשלם"). הם מתקשים להגיע בצורה סדירה, או לבוא בזמן, והקבוצה התאפיינה בתחלופה גבוהה מאד, כאשר מטופלים רבים עברו בה ורק מעטים התמידו בה. אנו רואים זאת כביטוי של קשייהם האישיותיים של המטופלים להתמיד במסגרות החיים, ובמיוחד במסגרות בין-אישיות, ולהפיק מהן תועלת.
(3) חברי הקבוצה עסוקים מאד במצב הסוציואקונומי שלהם, מתקשים לקחת אחריות על חייהם ולראות קשר בין התפקוד וההתנהגות שלהם לבין תוצאותיהם בתחום רווחתם הכלכלית, הרמה והאיכות של חייהם, ויחסיהם הבין-אישיים.
(4) בעוד אטיולוגיה משפחתית מסובכת הינה הכלל יותר מאשר היוצא מהכלל, הרי יחסים משפחתיים מסובכים מלווים את חברי הקבוצה גם בהווה וממשיכים לצבוע גם את חייהם הבוגרים.
(5) יחסי יהודים-ערבים נמצאים ברקע של חברי הקבוצה כתושבי מדינת ישראל ותושביה של עיר מעורבת, אך בקבוצה עצמה כמעט לא היו קונפליקטים על רקע זה. אנו תוהים האם זה משום שחברי הקבוצה עסוקים יותר בקונפליקטים האישיים שלהם, או משום שהם מפחדים לעסוק בקונפליקט הלאומי?