ניתוח של התרבות ופסיכותרפיה באמצעות מטאפורות עם מטופלים ערבים מוסלמים
מאת מרוואן דווירי. מתוך Journal of Clinical Psychology 65(2): 199-209, 2008
הפסיכואנליזה התבססה במקורה על ההבנה המערבית של האישיות, שהיא אינדיבידואליסטית. לפי גישה זו, אחרי ההתבגרות האדם נעשה ישות עצמאית, ואישיותו כוללת מבנים תוך נפשיים (כמו האגו, האיד הסופר אגו), שהתהליכים התוך נפשיים (קונפליקטים ומנגנוני הגנה) מתקיימים ביניהם. סימפטומים מופיעים כאשר מנגנוני הגנה של האגו נכשלים בהשגה של פשרות מוצלחות בין המרכיבים המסוכסכים שבתוך הנפש. בטיפול פסיכולוגי מוצלח, הרכיבים הלא מודעים של הקונפליקטים נעשים מודעים, מה שמאפשר לאגו לנהל אותם בדרכים יותר מוצלחות ולמסד סדר חדש בתוך האישיות.
בעוד הפיכת הלא מודע למודע יכולה לעזור למטופל המערבי האינדיבידואליסטי להתמודד טוב יותר עם הקונפליקטים שלו, זה עשוי להיות פחות מוצלח עם מטופל שיש לו זהות קולקטיביסטית, משום שרוב החומר הלא מודע אצל אנשים קולקטיביסטים הינו חומר אסור, דחוי, ואולי מוענש, לפי הנורמות והערכים הקולקטיביסטיים. גילוי התכנים הלא מודעים והבאתם אל המודע אינו מבטיח שהאגו יוכל לנהל אותם טוב יותר, מנקודת ראות של לחצים משפחתיים וחברתיים. החשיפה של קונפליקטים לא מודעים יכולה להוביל את המטופל להתעמת בצורה חריפה עם משפחתו, עימות שבו הוא קרוב לודאי יובס, וישאר עם פצע פתוח. כדי להמנע מסוף טרגי לטיפול, אני מציע שתי אופציות: טיפול באמצעות מטאפורות, וניתוח תרבות. במאמר זה אתאר ואסביר את הרציונל של טיפול באמצעות מטאפורות, ולאחר מכן את המושג של ניתוח תרבות, עם הדגשה על הדת. לבסוף, אדגים איך עובדים בטיפול באמצעות מטפורות וניתוח תרבות באמצעות מקרה של מטופל ערבי מוסלמי.
טיפול באמצעות מטאפורות:
טיפול באמצעות מטאפורות היא דרך עקיפה להתמודדות עם תכנים לא מודעים בלי בהכרח להעלותם למודע. שיטה זו מומלצת כאשר המטופלים אינם מסוגלים להתמודד עם התכנים המתגלים אשר קודם לכן הודחקו. מומלץ למטפלים להתשתדל להבטיח שהמטופל מסוגל להתמודד עם התכנים האסורים בצורה יעילה לפני שהם מתחילים טיפול תובנתי.
אני מציע להעריך שלושה גורמים: רמת האינדיבידואציה של המטופל, יכולות ההתמודדות שלו, והנוקשות של המשפחה. נחוץ ניתוח של היחסים שבין המטופל ומשפחתו כדי להעריך את רמת האינדיבידואציה ואת הנוקשות המשפחתית. אם המטפל לומד איך המטופל מתמודד עם נושאים שנויים במחלוקת עם משפחתו זה יכול לעזור למטפל להעריך את יכולתו של המטופל להתעמת עם משפחתו ולנהל את תוצאות העימות. מטופלים דתיים ממשפחות מוסלמיות הם באופן טיפוסי פחות אינדיבידואליסטים ונוטים להתאים את עצמם לכללי הדת של המשפחה.
מטופל יותר אינדיבידואליסטי עם אגו חזק ומשפחה גמישה מצופה לנהל טוב יותר את התכנים המודחקים שעולים במהלך הטיפול. אך כאשר מטפלים במטופלים פחות אינדיבידואליסטים (קולקטיביסטים) עם אגו חלש ושבאים ממשפחות נוקשות, מטפלים צריכים להמנע מלהביא את הלא מודע למודע. במקרים כאלה יש לחפש אלטרנטיבה, כולל טיפול באמצעות מטאפורות, שנוטה להשפיע על הלא מודע בלי לחשוף אותו.
מטפלים יכולים לעודד את מטופליהם להתמודד עם מטאפורה, שמייצגת בצורה סימלית בעיה (למשל דיכאון), ולמצוא בצורה יצירתית פיתרון או התפתחות מטאפוריים חדשים. מנסיוני, שינוי רב השפעה ועמוק יכול להתרחש במטופלים כאלה. זוהי דרך עקיפה להתמודד עם תכנים לא מודעים של המטופל, אשר עדיין אינו בשל להתמודד איתם.
המודל הביו-פסיכו-סוציאלי של טיפול באמצעות מטאפורות מניח שהמטאפורה מייצגת את האדם באמצעות שלושה מסלולים: הגוף דרך נוירוטרנסמיטרים הורמונים, ופפטידים (חלבונים); הלא מודע באמצעות סמלים; והחוויה החברתית באמצעות ביטויים ומשלים שמכילים בתוכם את החוויה הקולקטיבית של קבוצת ההשתייכות. מסלולים אלה מובילים לתוצאה דו-כיוונית: החוויה של המטופל משתקפת או מתורגמת למטאפורה, ועבודת המטאפורה מתורגמת מחדש לתוך החוויה הביו-פסיכו-סוציאלית של המטופל.
השפה של אנשים מסורתיים היא באופן טיפוסי מלאה במטאפורות, שמייצגות את החוויה שלהם באמצעות סמלים, אידיומים, ומשלים תרבותיים. אלה מאפשרים דיון ועבודה על הבעיה בשפה מטאפורית שמשתמשת בכלים עדינים, מרומזים. עבודה באמצעות מטאפורות יכולה להתבצע בהרבה דרכים. לדוגמא, בהשראת עבודתו של ברסלר על שיכוך כאבים שנשלט באמצעים נפשיים, אני מציע לשאול את המטופל לשרטט תמונה של הבעיה ואז לשרטט תמונה אחרת של הפיתרון שתביא את המטופל להרגיש טוב יותר ביחס לבעיה. אני גם מעודד מטופלים להביא חפץ מביתם ולדבר על זכרונות, רגשות, ומשמעויות אישיים שקשורים לחפץ הזה. זוהי דרך לא ישירה ללמוד על חווייתו של המטופל בסביבתו הפיסית. לאחר דיון במשמעויות האישיות של החפץ המטפל והמטופל יכולים לדון במה המטופל היה רוצה לעשות עם החפץ. אנשים עושים דברים עם חפצים בדרכים שהן מאד אישיות ומגוונות. מטופלת אחת החליטה לתת לביתה טבעת שאימה המנוחה נתנה לה, ובכך לשקף יחסים חדשים בין המטופלת וביתה. מטופל אחר החליט להחזיר מכונית שאביו השתלטני נתן לו. החזרת המכונית היתה מטאפורה סימלית ליחסים חדשים עם האב שהם יותר עצמאיים. מטופל אחר שסבל מהערכה עצמית נמוכה, אחרי שדיבר על גביע שבו הוא זכה בנעוריו בתחרות אגרוף, החליט להוציא אותו מהמגירה ולשים אותו על שולחן העבודה שלו, מה ששיקף עליה בגאווה העצמית שלו.
בעקבות Kopp עבודת מטאפורות נעשית בשלושה שלבים: זיהוי המטאפורה שמייצגת את הבעיה; תיאור איך המטופל רוצה לשנות את המטאפורה (פיתרון מטאפורי); ולאחר מכן דיון במה המטופל למד מהפיתרון המטאפורי ויישום של זה בחייו. כאשר שאלתי מתבגר שתיאר את התקשורת שלו עם הוריו כ"לדבר אל הקיר" לזהות את המטאפורה, הוא מייד זיהה שזה טפשי לדבר אל הקיר. כאשר ביקשתי ממנו לחשוב מה היה רוצה לעשות עם הקיר, הוא מצא דרכים הגיוניות רבות להתמודד עם הקיר, כמו לפתוח בו חלון, לצבוע אותו, להשען עליו, לקשט אותו, או לטפס עליו. אז ביקשתי ממנו לחשוב על מה למד ויכול היה ליישם מפעולות אלה ביחס לתקשורת שלו עם הוריו. אחרי שיחה כזו, הוא היה פתוח יותר לשקול מחדש את תפישתו את הוריו ואת הדרך שבה הוא התמודד עם הכללים שלהם.
מטופלים ערבים ומוסלמים יכולים להפיק תועלת מטיפול באמצעות מטאפורות משום שהקוראן נכתב בשפה מטאפורית, והשפה הערבית משתמשת בהרבה מטאפורות. עם מטופלים כאלה, מטפלים יכולים לצפות לשמוע הרבה תיאורים מטאפוריים של הבעיות של מטופליהם. כאשר מטופל משתמש במטאפורה המטפל שלו יכול לבחור לעבוד על הבהרה של המטאפורה ואז למצוא לה פיתרון.
ניתוח של תרבות
המונח ניתוח תרבות נטבע ועוצב כדי לעשות טיפול פסיכואנליטי מתאים למטופלים מתרבות קולקטיביסטית. הוא מבוסס על תיאוריה של דינמיקה פסיכוסוציאלית של האישיות שמתאימה למטופלים קולקטיביסטים.
לאחר ההתבגרות מטופלים קולקטיביסטים נשארים תלויים במשפחותיהם (או בשבטים, או בקהילות שלהם). אישיותם היא קולקטיביסטית, כלומר, שהצרכים והדחפים שלהם (האיד) והשיפוט, העמדות, והערכים שלהם (האגו והסופר אגו) אינם נפרדים מאלו של משפחותיהם. הרגשות, המחשבות, וההתנהגויות שלהם תלויים במידה רבה במשפחותיהם. המקור העיקרי לאושרם – וכן לאיומים עליהם – הוא המשפחה. הערכה וקבלה על ידי המשפחה מביאים אושר; גינוי ודחיה מביאים למצוקה.
הקונפליקטים העיקריים מתרחשים בתוך היחסים של האדם עם משפחתו, יותר מאשר בתוך הנפש האינדיבידואלית שלו. באופן טיפוסי אנשים קולקטיביסטים מתמודדים עם קונפליקטים אלה בדרכי התמודדות ונורמות חברתיות יותר מאשר באמצעות מנגנוני הגנה, ואלה עוזרים לשמר הרמוניה במשפחה. Mosayara למשל הינה מיומנות התמודדות בסיסית אצל ערבים ומוסלמים, שמשמעה להסתדר עם העמדות, המשאלות, והציפיות של אחרים באמצעות ויתור על הרגשות, המחשבות, והעמדות האישיים של המטופל. זה יותר מאשר להיות 'דיפלומטי': זה ערך חיובי וסגנון חיים שבו אדם נוטה להסתגל לציפיות של אחרים. Istighaba הינה מיומנות התמודדות אחרת והצד השני של אותו מטבע. רגשות, צרכים, ועמדות שלא מבוטאות (mosayara) מבוטאות בהעדר האחרים. פעולות מילוליות ולא מילוליות שהם לא מקובלות מבחינה חברתית מבוטאות הרחק מעין החברה או בבדידות, כדי להמנע מבידוד או מעונש. בתוך מערכת תרבותית זו סימפטומים פסיכולוגיים ניתנים להבנה טובה יותר דרך הבנה של יחסי המטופל עם משפחתו, ערכיה והנורמות שלה, יותר מאשר באמצעות תהליכים תוך נפשיים.
ניתן להשתמש בניתוח תרבות כאשר המטופל סובל מקונפליקטים בין ערכיו וצרכיו. לפני התמודדות עם צורך מודחק, מטפל שמשתמש בניתוח תרבות יכול לעזור למטופל למצוא ולאמץ ערכים אלטרנטיביים מתוך מערכת האמונות והתרבות של המטופל, שיכולים להתקיים טוב יותר בצוותא עם צרכיו.
ניתוח זה מניח שכל תרבות ממצעת הרבה ערכים קונפליקטואליים(למשל: תפעל בזריזות; אל תמהר). באופן טיפוסי אנשים מודעים ומאמצים רק חלק מערכים אלה. מה שהם מאמצים לפעמים דוחה ומדחיק כמה מהצרכים היותר מהותיים של המטופל. ניתוח תרבות יכול לאפשר למטופל להיות מודע לערכיו שקודם לכן היה לא מודע להם. על ידי העלאתם של ערכים אלה למודעותו, המטופל יכול לקבל ולהתמודד טוב יותר עם התכנים האסורים שקודם לכן היו מודחקים. ניתוח תרבות למעשה סוללת את הדרך למודעות לערכים המתנגשים כדי לאפשר למטופל התמודד טוב יותר עם התכנים המודחקים שבנפשו.
ניתוח התרבו מבוצע בתוך מערכת הערכים של המטופל. למשל, כאשר למטופל יש נטיה לביקורת עצמית נוקשה, מומלץ למטפל להביא למודעותו ערכים של סובלנות ושל מתירנות מתוך מערכת הערכים של המטופל. כאשר המטופל מחזיק בערכים שממוקדים בערך העצמי שלו, ניתן להביא לתשומת הלב שלו ערכים אחרים שעוסקים בעצמי.
דת בדרך כלל כוללת ערכים סותרים. בכל דת ניתן למצוא סובלנות לצד דעות קדומות. מומלץ למטפלים להשתמש בערכים שמקדמים שינוי ושסוללים את הדרך מהחוויה הלא מודעת למודעת. לשם כך מטפלים אינם צריכים להיות מומחים בדת של המטופל, אלא להיות פתוחים ללמוד מהמטופל על הדת שלו, ולעודד הבנה חדשה בתוך המסגרת של אותה דת. המטפל יכול להציע למטופל להשיג עצה מאנשי דת. עצה זו תהיה שימושית אם היא מובאת להקשר הטיפולי ומשתמשים בה בניתוח התרבות במטרה לשלבה בדרך עוזרת למטופל בתוך מערכת האמונה שלו.
אפילו בתוך משפחות מאד מסורתיות ניתן למצוא מגוון בתפישות של דמויות שונות בתוך המשפחה. לימוד של מגוון זה יכול לעודד את המטופל להזדהות עם דמויות שערכיהן מקדמות שינוי בתוך מערכת האמונות שלו. אחת ממטופלותי המוסלמיות, שהיו לה קשיים ניכרים להודות במיניות שלה ולהתמודד איתה, יכלה לעשות זאת רק אחרי שהיא שמעה, להפתעתה, את אחיה הגדול מדבר ברדיו על זכויות נשים. לשמוע עמדה כזו מאחיה שהיה גם דמות סמכות בתרבות שלה הובילה להגמשה ניכרת ולשינוי במערכת האמונות שלה ובהתמודדות שלה עם התכנים המיניים המודחקים שלה.
הקוראים עשויים לתהות איך אימוץ ערכים חדשים שונה מטיפול קוגניטיבי, כמו זה שהוצע על ידי אלברט אליס ועל ידי אהרון בק, שגם הם הציעו שינוי מחשבות דכאניות במחשבות יותר רציונליות או תפקודיות. אך בשונה מהטיפול הרציונלי-אמוטיבי של אליס, ובדומה לגישתו של בק, המטפל בניתוח תרבות אינו מחפש אמונות רציונליות, אלא אמונות תפקודיות שיכולות לעזור למטופל להרגיש ולתפקד טוב יותר. האימוץ של אמונות חדשות כפי שהוצע צפוי להיות קל כאשר בא ממערכת האמונות הרחבה יותר של המטופל עצמו, יותר מאשר מזו של המטפל.
ניתוח תרבות והאיסלם
האיסלם מבוסס על הקוראן ועל הסונא (חייו ואמרותיו של הנביא מוחמד, hadit)). בהתבסס על שני מקורות אלה לחיים המוסלמים, חמשת העקרונות היסודיים של האיסלם שמשותפות לכל הקבוצות המוסלמיות הן:
- Shahada יחוד האמונה ("אין אלוהים מבלעדי אללה, ומוחמד הוא נביאו").
- Siyam צום בחודש הקדוש של הרמדאן.
- Salah להתפלל חמש פעמים ביום.
- Zakah צדקה, תשלום בשביל העניים.
- Haj צליינות למכה.
עקרונות אלה מורים למוסלמים להאמין ולהתפלל לאל אחד (עקרונות 1, 3, 5), ללמוד לשלוט בדחפים שלהם (עקרון 2), ולהיות אמפתיים ביחס לעניים ולהציע להם עזרה (4).
בגלל שהשפה של הקוראן היא רטורית ומטאפורית, הפירוש (tafsir) של הפיוטים ושל החדיתות היה נתון למחלוקות. כתוצאה, אסכולות וקבוצות איסלמיות שונות אימצו אמונות, עמדות, וסגנונות חיים מוסלמיים שונים. מבין הכתות הרבות שהופיעו בתוך האיסלאם הגדולות ביותר הן הסונים והשיעים. סונים דבקים מילולית להוראות הקוראן והסונא ביחס לאיך אדם צריך לנהל את חייו, בעוד השיעים (ובתוכם גם הסופים) נוטים להיות יותר רוחניים, משתמשים בתפילות כדי להגיע קרוב יותר לנוכחות של אלוהים. ההיסטוריה של האיסלאם היא יותר מאשר סתם הסטוריה. הנביא, הדמויות האיסלמיות ההיסטוריות, וההוראה האיסלמית הם חיים מאד בנפשותיהם ובליבם של מוסלמים רבים כיום ומשפיעים על ההתנהגות היום יומית שלהם. כיום עשרות לוויינים ערביים משדרים את הלמידה ואת ההנחיות שעות רבות כל יום למוסלמים בכל העולם. מונחים כמו סונא, חדית, עולמא, וטפסיר הם חלק מהדיבור היום יומי של ערבים ושל מוסלמים רבים.
מאז הופעת האיסלאם במאה השביעית מתקיימת מחלוקת רצינית ביחס לפירושים שונים של הקוראן ושל הסונא. לאורך ארבע עשרה המאות הקודמות הנחיות ופירושים סותרים רבים פורסמו ביחס לנושאים שונים של החיים. מחלוקות רציניות מתקיימות גם בימינו ביחס לרעלה (higab), לפוליגמיה, גירושים, זכויות נשים, וחינוך ילדים. מחלוקות אלה בתוך האיסלאם נעות בטווח שבין עמדות ליברליות ושמרניות, כמו במערב. מומלץ לפסיכותרפיסטים שעובדים עם מטופלים מוסלמים להתוודע לעמדות שנויות במחלוקת אלה במטרה להשתמש בהן בניתוח תרבות. להלן מספר דוגמאות:
כאשר המטפל שם לב שהמטופל מדחיק צרכים שלו למען אחרים, הוא יכול להזכיר למטופל שהאיסלאם מעודד אנשים למצוא דרכים חוקיות לספק את הצרכים והדחפים שלהם ("Wabtag`I fema atak Allahaldar el aakhera wala tansa nasibak men addhunia" (הקוראן 77( ("חפש, בדרכים שאלוהים נתן לך, להשיג משכן לעולם הבא, ואל תשכח את חלקך בעולם הזה").
הורים שאוסרים על ביתם ללמוד באוניברסיטה משום שהם מאמינים שהאסלאם אוסר על בנות ללמוד יכולים להזכר בפסוק הראשון בקוראן שמכוון את המאמינים לקרוא (Igra).
גבר שוביניסטי שתלטן או אשה כנועה יכולים להזכר בתפקיד המרכזי של עאישה, אשתו של הנביא, בעניינים של אמונה, מדיניות, וצבא. דוגמאות נוספות של זכויות נשים מסופקות על ידי ההנחיות המוסלמיות ששניתן למצוא ב-Mernissi.
פסיכותרפיסטים יכולים לכוון בצורה פורה את המטופל לחפש אחר עמדות אלטרנטיביות מהמקורות המוסלמים או ממנהיגים דתיים כדי למצוא דרכים חדשות להתמודד עם בעיות. לעתים המטפל צריך להתייעץ עם אנשי דת ביחס לנושאים ספציפיים שרלבנטיים למטופליהם.
אחת העמדות השנויות במחלוקת באיסלם עוסקת ביחס לדתות מונותיאיסטיות אחרות. מצד אחד, האיסלאם קורא לכל האנשים לצדד באסלאם, ובאותו זמן קורא למוסלמים לכבד נוצרים ויהודים (Ahl althemma) ולהיות סובלנים ביחס לשונות. מטפלים נוצרים ויהודים יכולים כמובן לעבוד עם מטופלים מוסלמים כאשר אלה מאמצים עמדות סובלניות. בהקשר הזה יש כבוד הדדי, וניתן לבצע בהצלחה ניתוח תרבות . במסגרת עמדה שבה יש דעות קדומות העברה והעברה נגדית שליליות יכולות לחסום טיפול מוצלח.
טיפול באמצעות מטאפורות וניתוח תרבות מאפשרים לפסיכותרפיסטים להתמודד בצורה בטוחה עם תכנים לא מודעים ומודחקים. שתי דרכים אלה מומלצות מאד עם מטופלים שלא מסוגלים להתמודד עם נושאים בדרכים הקלסיות שהוצעו על ידי הפסיכואנליזה.
מקרה לדוגמה:
סאמר הוא בחור ערבי מוסלמי בן 22 שסובל מדיכאון שמאופיין בהערכה עצמית נמוכה ועמדה פסימית כלפי החיים והעתיד. אף אחד במשפחתו לא סבל מדיכאון או מבעיה נפשית אחרת. סאמר לא היה אף פעם בטיפול פסיכולוגי. הוא הופנה אלי על ידי רופא המשפחה שלו, שזיהה שסאמר עשוי להעזר על ידי פסיכותרפיה, ללא תרופות.
סאמר הוא הבן הבכור ויש לו שתי אחיות שצעירות ממנו. הוריו התגרשו כאשר היה בן 5. מאז הוא חי עם אימו ושתי אחיותיו. הוא היה חשוף לסדרה של דחיות והתעללות מצד משפחתו ובני גילו בבית הספר. הוא התאמץ מאד, ונכשל, למצוא דרכים להשיג תשומת לב, אהבה, וסביבה חברתית בטוחה, מה שגרם לו להרגיש חסר ישע ונואש. בזמן הגעתו לטיפול הפסיכולוגי הוא עבד בנגריה של אביו. הוא סיים בית ספר תיכון בהצלחה וגם הצליח בעבודתו כנגר. היתה לו קבוצה קטנה של חברים טובים שאיתם בילה את זמנו אחרי העבודה. הוא היה אחד הצעירים המעטים בכפרו שקנה מכונית מכסף שהוא הרוויח. למרות כל ההצלחות היחסיות האלה הוא הרגיש שחייו הם חסרי משמעות.
מהלך הטיפול:
בפגישות הראשונות סאמר היה שמור בהתייחסותו למטפל. הוא היה פסיבי ונטה לתת תשובות קצרות. הוא חש מצוקה כאשר לא כיוונתי אותו, וביטא צורך לקבל הכוונה ביחס למה הוא צריך לעשות בטיפול ובחייו. התנהגות זו מאד שכיחה בקרב מטופלים שגדלו במשפחות סמכותיות כמו זו של סאמר, ושבאו לטיפול כאשר הם מצפים לקבל עצה יותר מאשר לבחון את חייהם ואת עולמם הפנימי.
חקרתי את אירועי ילדותו במשפחתו. בשביל סאמר היה קשה להיפתח ולדבר על משפחתו, על ההזנחה והדחיה מצד הוריו, ועל גירושיהם. הוא נמנע מלדבר על רגשותיו ביחס להוריו. לפעמים נידב רמזים לרגשות של עוינות וכעס כלפי אביו הנוקשה, ורגשות אמביוולנטיים של כעס וחמלה כלפי אימו החלשה וחסרת הישע. הוא העדיף לדבר על עצמו, במנותק ממשפחתו.
הדיבור של סאמר היה חדור בהאשמה עצמית ובאשמה. כל פעם שהוא הזכיר את הבעיות של הוריו והדרך בה הם התמודדו איתן, הוא הוסיף משפטים שהצדיקו את התנהגותם במאמץ להמנע ולכסות כל ביטוי של האשמה או כעס. אפילו כאשר הזכיר שהם ענשו אותו במכות הוא הוסיף שהם עשו זאת "כדי לשפר את התנהגותי". כאשר הגיע לדבר על החוויה שלו בזמן גירושי הוריו הוא היה מבוייש, הכחיש שכילד חווה מצוקה או תסכול.
במהלך הטיפול עלו קונפליקטים רבים שהתייחסנו אליהם. הוא זכר שהיה פוחד מאביו; הוא חווה חרדת פרידה כאשר עלה לכיתה א'; הוא היה תלמיד טוב אך מבודד, ללא חברים. הוא היה חשוף להרבה השפלות והצקות מצד ילדים אחרים בבית הספר ובשכונה, והיה לו קשה מאד לתקשר עם בנות.
השתכנעתי שאצל סאמר היה הרבה כעס כלפי הוריו ושהוא האשים אותם ואת האנשים הרבים האחרים שהשפילו אותו בתקופות שונות של חייו. אף על פי שכעס זה עלה באופן קבוע, הוא מייד היה מכסה אותו על ידי כך שהיה מצדיק את ההתנהגות של הוריו או שהיה מאשים את עצמו. תפסתי את אישיותו כקולקטיביסטית ותלותית, עם כוחות אגו חלשים, ואת משפחתו כמסורתית, דתית, ונוקשה. בהתבסס על הבנה זו הנחתי שסאמר לא היה בשל להתמודד עם רגשותיו המודחקים הלא מודעים. לכן החלטתי להשתמש במטאפורות ובניתוח תרבות במהלך הטיפול, כאשר אני משלב יחסים הומניסטים עם התערבויות קוגניטיביות. היחסים הטיפוליים היו מאופיינים על ידי קבלה לא שיפוטית ואמפתיה, שעודדו אותו לשתף פעולה ובהדרגה להיפתח. במהלך הטיפול הכוונתי אותו לעבר כמה שינויים קוגניטיביים והתנהגותיים: לבלות יותר זמן עם אנשים שאיתם הרגיש בטוח, להיות יותר מודע להצלחות שהיו לו בחיים, להמנע מהאשמה עצמית, ולראות את עצמו באור חיובי ומעודד.
עד לפגישה הרביעית סאמר המשיך להיות תקוע במעגל קסמים של האשמה עצמית. ככל שהוא נגע ברגשות הכעס שלו, הוא מייד התלונן על כאב בחזה שלו ועל קשי נשימה. הוא תיאר את חוויותיו ברגעים אלה כדומיםלסכר חסום עם לחץ אדיר של מים שהוא לא יכול לעמוד בהם. ביקשתי ממנו לתאר את המטאפורה הזו. הוא אמר שהמים הצטברו במחסום הזה ללא מוצא, ושהלחץ היה הולך וגדל. החומות של הסכר לא היו חזקים דיים כדי לעמוד בלחץ של המים. השמש היתה יוקדת והאדמה מסביב לסכר יבשה, עם מעט מאד צמחיה, וקצת פרות רזות.
הבנתי שהלחץ סימל את הכעס המודחק שלו, אבל החלטתי לא לעמת אותו איתו ישירות. העדפתי להמשיך עם המטאפורה. שאלתי את סאמר האם הוא פחד ממשהו בזמן שהוא חווה את הלחץ. הוא ענה שהוא פחד שהקירות של הסכר "יתמוטטו ושהמים יציפו את האזור ויהרסו כל דבר מסביב. "אם זו הבעיה, מה הפיתרון?" שאלתי. הוא אמר שהמים יכולים למצוא מוצא שיפחית את הלחץ ואז לא יהרסו את הסביבה. ביקשתי ממנו לדמיין ולתאר פיתרון כזה. הוא תיאר כמה פתחים גבוהים ששחררו את המים כאשר הגיעו לגובה. הוא דמיין שפתחים אלה יצרו זרמיםשהשקו את האדמה ושממנה התחיל לצמוח טבע יותר ירוק וצבעוני. גוונים של צבע שהם יותר טבעיים כיסו את האזור ויותר פרות, כבשים, ועזים הגיעו. כאשר הוא היה שרוי בפיתרון המטאפורי הזה, הוקל לו והוא נעשה יותר רגוע.
הובלתי את סאמר להמשיך לפתח ולשכלל את הפתרון המטאפורי הזה בין הפגישות שלנו. העיסוק בסצנה הדמיונית הזו על פני שלושה שבועות אפשרה לו לזהות שביטוי מודע של רגשותיו אינו כה הרסני; למעשה זה יכול להיות פרודוקטיבי ולעזור לו ולשפר את חייו בתוך משפחתו. הוא החל להיות יותר פתוח בתקשורת שלו עם אנשים, כולל הוריו. הוא נעשה יותר בשל לדבר בצורה יותר חופשית על כעסיו כלפי הוריו, אך על פי שעדיין לא היה מוכן לבטא רגשות כאלה ישירות כלפיהם.
במהלך הטיפול התמודדנו בדרך דומה עם מטאפורות אחרות שביטאו אספקטים שונים של החוויה של סאמר. מטאפורות כמו להיות בתוך מקום חשוך וסגור, להנטש ולהיות בודד ביער, ולהיות חבר לבן בשבט שחורי עור. התמודדות בעזרת פתרונות מטאפוריים לבעיות מטאפוריות כאלה עזרה לו בהדרגה להתחבר אל רגשותיו וללמוד דרכים חדשות להתמודד עם בעיות כאלה.
במהלך הטיפול אני גם השתדלתי להשתמש בערכים ונורמות ששייכים לתרבות שלו במטרה לעזור לו להתמודד בדרכים חדשות עם חוויותיו ורגשותיו. השתדלתי לעזור לו להשיג עזרה מחברים במשפחתו שיכלו לעודד עמדות חדשות ביחס לעצמו ולאחרים.
סאמר החל להתקרב לדת המוסלמית, בתקוה שימצא בה מפלט. הוא החל להתפלל חמש פעמים ביום והיה הולך למסגד בימי ששי. הוא חשב שככל שיעשה יותר דתי כך אלוהים יעזור לו יותר. אחרי כמה שבועות כאלה הוא בא לפגישתנו מאד מדוכא, בהאמינו שאלוהים לא אוהב אותו או כועס עליו. הוא הוכיח דעה זו בכמה אירועים שהפריעו לו: הוא הזמין חבר להצטרף אליו לטיול במכוניתו, אבל החבר סירב והלך לטיול עם קבוצה אחרת של חברים; מכונית אחרת התנגשה במכוניתו וגרמה לה נזק קל; הוא לא הצליח לסיים עבודת נגרות בזמן, מה שגרם ללקוח לכעוס עליו. סאמר קונן "עשיתי כל מה שאלוהים אמר לי לעשות כמוסלמי, אבל הוא ממשיך לגרום לי לסבול, מה שאומר שהוא לא אוהב אותי. מה אני יכול לעשות?". בשלב זה היה ברור לי שסאמר היה סלקטיבי בתפישות שלו, והתמקד בכמה אירועים שליליים, בעודו מתעלם מאירועים חיוביים רבים אחרים.
במקום להשתמש בטיפול קוגניטיבי שהיה יכול לעזור לו לזהות שהתפישות והמחשבות שלו היו לא תפקודיות, רציתי לעמת מחשבות אלה עם האמונות הדתיות שהוא עצמו החזיק בהן. אמרתי לו: אף על פי שאני עצמי לא מוסלמי ולא דתי, אני כן יודע שאחד העקרונות הבסיסיים של כל דת הוא להעריך את החסד של אלוהים. אני יודע שמוסלמים אומרים הרבה פעמים ביום, במיוחד כאשר הם בבעיה, אלחמדוליללה (תודה לאל). אני יודע שאחד הפרקים של הקוראן אומר ""wa`inama henea`mati rabbika fahadeth" ( ספר על חסד האלוהים). האם אתה מודע לתפישה הזו של הקוראן? יכול להיות שפספסת את הציווי הבסיסי הזה ואימצת תפישות אחרות של התפילה, אשר יכלו לעשות את תפילתך פגומה או לא שלמה? ". אחרי ששמע אותי היה נראה שסאמר נעשה יותר מודע לערך חדש ויותר משכנע. הוא אמר: "אתה צודק. איך יכולתי להתעלם מדבר כזה? במקום להעריך מה שאלוהים נתן לי, אני פותח איתו חשבון על מה שהוא שכח…". אחרי שהיה שקוע במחשבותיו זמן מה, ואחרי שבחן מחדש את עמדתו, שאלתי אותו מה הם הדברים שעליהם לדעתו להודות לאלוהים. מייד ענה "הרבה דברים. הכל. הוא נתן לי חיים, בריאות טובה, שכל, ידיים טובות. אני הבחור היחיד בכפר שלי שיש לו מכונית. אף על פי שאבא שלי הוא קשוח ונוקשה, הוא גם עזר לי הרבה. אמי אוהבת אותי. אני לא יכול לספר את כל הדברים שאלוהים נתן לי, יש יותר מדי הרבה מהם". הוא יצא מהפגישה במצב רוח טוב, כמו גילה את הדרך אל האושר.
בפגישה אחרת סמוך לסיום הטיפול סאמר סיפר שהיו לו יחסים מתוחים עם אביו. הוא אמר שהוא מאשים את אביו בחיי הסבל של אימו ושל אחיותיו, אבל הרגיש לא נוח עם רגשות שליליים כאלה. הוא אמר" אלוהים ציווה אותנו לכבד את הורינו ולהתייחס אליהם יפה, אפילו אם הם התנהגו לא בסדר. ואלוהים עצמו התיר גירושים. איך אני יכול להתווכח נגד רצונו, אפילו שאמי ואחיותי סבלו?". הסכמתי עם עמדתו והוספתי "אלוהים שונא גירושים. אחד הפסוקים אומר " Abghadh alhalal I`nda allah altalaq (הדבר המותר השנוא ביותר הוא גירושים)". הבאתו של פסוק זה למודעותו עזרה לו לקבל את העמדה והרגשות השליליים כלפי אביו שקודם לכן הוא הכחיש והדחיק.
פסיכותרפיסטים שמשלבים ניתוח תרבות יכולים להשתמש בחברים מהמשפחה או מהקהילה כדי לעודד עמדות חדשות. סאמר היה לא מרוצה לעבוד אצל אביו בנגריה. ויכוחים יום יומיים ביניהם הובילו אותו להרגיש כעס שהוא לא היה יכול לבטאו. אך הוא לא רצה לעזוב את העסק המשפחתי כי חווה עזיבה כזו כבגידה במשפחה. אחד מדודיו היה בעל עסק למכוניות. דוד זה היה באופן יחסי משכיל והיה תומך בסאמר, שאהב להתעסק עם מכוניות. אם היה עובר לעבוד עם הדוד זה לא היה נחשב לבגידה או פגיעה, אבל זה כן היה מהלך אגרסיבי – פסיבי שבאמצעותו סאמר היה יכול לבטא את כעסו כלפי אביו. הוא היסס זמן רב לפני שהחליט על כך, אבל אחרי שדן בזה בפגישותינו הוא היה מסוגל לדבר על זה ישירות עם אביו ולהתחיל את התפקיד החדש, עדיין בתוך המשפחה. אחרי שהתחיל תפקיד זה הוא הרגיש שהוא מתחיל לחיות חיים חדשים, לצידה של דמות משפחתית תומכת. הוא התחיל לבנות את הערכתו העצמית, ומצא יותר משמעות בחייו.
תוצאה ופרוגנוזה
הטיפול נמשך 14 פגישות של טיפול פרטני על פני תקופה של 5 חודשים. בפגישת מעקב שנערכה אחרי 5 חודשים, סאמר נראה מרוצה ואנרגטי, והחל לפתח תוכניות לעתיד לקריירה חדשה. הוא נראה עם ביטחון עצמי ומרוצה מיחסיו עם דודו ועם חברים חדשים בעסק המכוניות. יחסיו עם הוריו נעשו מרוחקים, אף כי הוא המשיך לבטא כבוד ונאמנות כלפיהם וכלפי משפחתו. הוא המשיך להיות דתי באופן מתון, והיה מרוצה מעצמו ומאלוהים.
נושאים קליניים וסיכום
המקרה של סאמר מייצג אנשים רבים אחרים שתלויים מבחינה רגשית וכלכלית במשפחותיהם, אשר בתוכן הם מרגישים מוזנחים, דחויים, ומנוצלים. בתוך מערכת קולקטיביסטית כזו קשה להתעמת עם המשפחה או לבטא רגשות שליליים כלפיה. הדיכאון של סאמר היה מלווה ברגשותיו השליליים (כמו כעס), שהודחקו בגלל מערכת האמונות הנוקשה של עצמו וגם בגלל שפחד מדחיה וענישה אם יעז לבטא בגלוי רגשות כאלה. בגלל אישיותו הקולקטיביסטית, האגו החלש שלו, והנוקשות של משפחתו, זה היה לא חכם לנהל טיפול שיחשוף את הרגשות והצרכים הלא מודעים והאסורים. טיפול כזה יכול להסלים את רגשי האשמה שלו ולהחריף קונפליקטים משפחתיים.
הבחירה בטיפול באמצעות מטאפורות וניתוח תרבות השיגה שינוי משמעותי במערכת האמונות שלו שמבוסס על התרבות והדת שלו, שאפשר גישה לרגשותיו וצרכיו המודחקים, ולמצוא שלווה חדשה לנפשו בתוך התרבות שלו. המהלך האחרון לתפקיד חדש הכתיר תהליך ארוך ועמוק במערכת האמונות שלו, אשר בלעדיו מהלך כזה לא היה יכול לצאת אל הפועל. מהלך זה סימל צעד מחושב ראשון לעבר עצמאות בתוך משפחתו, וייצג דרך פסיבית לפורקן של כעסו כלפי אביו.
עבור מטופלים דתיים הדת היא חלק מרכזי באישיותם ומערכת ההגנות שלהם אני ממליץ שפסיכותירפיה עם מטופלים כאלה תתקדם בתוך מערכת האמונות הדתית שלהם במקום התעמתות עם המערכת. ניתוח תרבות הוא דרך אחת להשתמש בדת בתוך הטיפול, ולהמנע מאי הסכמות פרובוקטיביות על האמונות הדתיות של המטופל או מהתעמתויות עם משפחתו. טיפול באמצעות מטאפורות וניתוח תרבות שתוארו כאן עם מטופלים ערביים ומוסלמים יכולים לתרום לספרות על ייעוץ בין תרבותי ולפסיכותרפיה עם מטופלים דתיים.